תמלול הכתבה: מהבמה למציאות: מדינה בפוסט טראומה

מן ההצגה: בילי בילי נותק מן הזמן, נותק מן הזמן לראשונה, במלחמת העולם השנייה נותק מן הזמן בעיצומה. נותק מן הזמן, נותק מן הזמן לראשונה במלחמת העולם השנייה נותק מן הזמן בעיצומה.
קריינות: בילי - באופרת הרוק "בית מטבחיים 5" - הוא חייל אמריקאי שחווה את הפצצת העיר דרזדן בגרמניה, כשבוי במלחמת העולם השנייה. מאז הוא הלום קרב. את המוסיקה והשירים כתב נדב ויקינסקי, מתוך החוויות האישיות שעבר בישראל כאדם וחייל.
נדב ויקינסקי: בסך הכל כשהייתי בשירות הצבאי שלי הייתי בן אדם רגיש כזה ומרחף ואסטרונאוטי כזה מידי בשביל המערכת, ומצאתי את עצמי נוהג באיזה נגמ"ש בלבנון ובמוצבים וזה ושואל את עצמי "מה אני עושה פה?" באיזה שהוא מקום הטריגר שלי להתעסק במקום הזה של להיות מנותק, הוא מן מערבולת כזאת של התנתקות איזה מן... מן עולם כזה של צלילים כזה.
קריינות: "בית מטבחיים 5" על פי ספרו של קורט וונגוט, היא אופרת רוק אנטי מלחמתית, שזכתה בפרס המוזיקה בפסטיבל עכו 2015. המציאות ספוגת המלחמות בה, יכולה לפגוש כל אחת ואחד מאיתנו.
סיוון הנדלסמן: אני מרגישה שאנחנו מדינה בפוסט-טראומה, זה לא רק חיילים זה לא רק גברים, זה משפחות שלמות, זה הוויה, זה תרבות, זה משהו שספוג בנו מצד אחד מסבא וסבתא מהשואה, ומצד שני מההווה שלנו במדינה הזאת.
קריינות: אין ספק שלטראומות המלחמה בישראל יש השלכות על הציבור. דר' עירית קינן אשר חקרה במשך שנים את הנושא, טוענת שהחיים בפחד מתמיד מהאיום הבטחוני הבא, הופך אותנו לחברה פוסט טראומטית.
עירית קינן: פוסט טראומה זה מצב כרוני. הוא לא עובר ויש לו מאפיינים. תופעה אחת זה חרדה מתמדת. אז אם תסתכלי על החברה הישראלית חברה בחרדה מתמדת. תופעה שנייה שאנחנו יכולים לראות אצל פוסט טראומטיים זה תגובה חסרת פרופורציה לאיום. כל איום נקודתי נתפס כמו איום קיומי.
שיר שנער: הצגה שחודרת, שנוגעת, בטוח שקשור גם ליום יום שלנו שאנחנו עומדים בצורה זו או אחרת מול כאב, טראומה, הלם קרב, שכול, איך שלא נקרא לדברים האלו.
קריינות: השיוטים קדימה ואחורה בזמן; הארועים בחייו וההזיות של המלחמה, גורמים לבילי קהות חושים. לאותה קהות חושים יש מופעים גם בקרב חיילים ישראלים הנתקלים באדישות בחברה הישראלית, כאשר הם מספרים על האירועים שעשו או חוו במהלך שירותם הצבאי.
מעדויות "שוברים שתיקה": שיטחנו את המקום כאילו.
יש הרבה מאד תקופות שמפגיזים את הרצועה כדי לגרום לכולם כאילו להוריד ראשים.
עירית קינן: "שוברים שתיקה" שהוא ארגון של חבר'ה שבעיני אמיצים בצורה יוצאת דופן, הכוונה שלהם לחשוף את הטראומה הבלתי נמנעת שנגרמת לכל חייל בעל מצפון שנמצא בדיסוננס מאוד מאוד כבד כאשר הוא משרת בשטחים.
מן ההצגה: אתה שמח אה? אתה שמח.. זה מה שרצית כל הזמן אה? יא חתיכת חרא מזדיין זה מה שרצית אה? אה!? אתה לא רוצה לחיות? אתה לא רוצה לחיות? תחייה בלי רצון. אלוהים יודע מי הביא אידיוט כמוך לצבא.
אורית גל ליכטנשטט: יש כל מיני גנרלים שמופיעים בספר, אז איחדתי אותם לאיזו שהיא דמות גנרל שהיא גם נובעת מאוד, משליכה לאופי – הגנרל הישראלי המצוי. חלק מהאפיון של שיכרון הכח שאני חושבת שהוא חלק הבעיה החברתית שאנו שרויים בה.
קריינות: כדי להתמודד עם הכאב, ממציא בילי כוכב בדיוני, בו היצורים חיים בעולם ללא מימד הזמן ולשם הוא מבקר כדי לברוח מהמציאות. אך במציאות הישראלית, אין מקום מפלט והדרך לריפוי מפוסט טראומה היא שינוי התפיסה שאנחנו עם נרדף מאז ומתמיד.
עירית קינן: החברה הישראלית צריכה לעשות תהליכי החלמה – כי אם לא תעשה תהליכי החלה היא תלך ותדרדר. את שואלת אותי מה צריך לעשות? ללמד אזרחות כמו שצריך, בראייה אוניברסלית. לגדל פה דור שיהיה מסוגל לחשוב לא מהבטן אלה מהראש.
רפי ליב: הילדים שלנו גדלים לתוך תופת כזאת. ובגלל זה חשוב, חשוב מאד, שיעלו חומרים כאלו על הבמה, המקום שלהם לצערי רק בפרינג'.

סוף תמלול הכתבה: מהבמה למציאות: מדינה בפוסט טראומה
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס