נהגי המשאיות של" מובילי דרור" פתחו בשביתה, "נהגים שלא קיבלו משכורת כעסו, ונהגים שכן קבלו משכורת רתחו. חברה שמכבדת את עצמה ואת עובדיה לא יכולה להתנהג כך".
100 אלף העובדים ברשויות המקומיות צפויים לשבות במחאה על כך שלא שולם להם המענק הכספי שהובטח בהסכם המסגרת שנחתם לאחרונה בין ההסתדרות הכללית לאוצר.
הסכם השכר שנחתם בחודש שעבר הבטיח לעובדי המגזר הציבורי מענק חד-פעמי של 1,000 ש"ח. לאחר שאגף השכר במרכז
עדכון: נכון ליום ראשון בצהריים, נודע כי הצדדים הגיעו להסדר - ההפגנה המתוכננת - מבוטלת!!!
מחר (28/9/15), תיערך בכיכר רבין בתל אביב הפגנת מחאה של הורים, תלמידים ומורים מבתי הספר הכנסייתיים, השובתים כבר כחודש ימים במחאה על החלטת משרד החינוך לקצץ בתקציב
ביום ראשון הדרום הושבת או לפחות זאת הייתה ההרגשה אצל תושבי ותושבות המרכז, אשר ניזונו מעדכוני חדשות אודות השביתות ביישובים ערד, דימונה וירוחם. נראה היה כי דווקא "בירת הנגב", באר שבע, נדחקה מעט הצידה ומחאת העובדים כאילו כלל לא נגעה לה.
מתמונת המצב,
ביום שלישי, 1.1.2015, פתחו עובדי המנהלה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן (מכללה פרטית שבה לומדים כ-2000 סטודנטיות וסטודנטים) המאוגדים בכוח לעובדים בשביתה מלאה ללא הגבלת זמן.
העובדים נאלצו לפתוח בשביתה לאחר חודשים של ניסיונות הידברות עם ההנהלה, אשר
ביום שלישי, ה-4.11 פותחים מורי המוסיקה של הקונסרבטוריום בראש העין בשביתה, ומקיימים קונצרט מחאה בשעה 18:00 ברחבת המרכז החדש למוסיקה, רח' זכריה משה 2. ההחלטה על כך נפלה באסיפה שהתכנסה ב- 19.10 בהשתתפות המורים ונציג ארגון העובדים מען. המטרה היא להגיע לחתימה
אסיפה כללית של מורי מרכז המוסיקה בראש העין החליטה פה אחד ביום א', ה- 19.10 על יציאה למאבק מקצועי וציבורי, כולל שביתה במרכז המוסיקה.
אחרי יותר משנה של מו"מ על הסכם קיבוצי, הגישה העיריה הצעת שכר שמשאירה את שכרם ללא שיפור, ואף הורידה שכר למורים צעירים.
22 ימים חלפו מאז החלה שביתת המתרגמים לכתוביות ללא הגבלת זמן. מתרגמים לכתוביות מקבלים 6 אגורות למילה ובחישוב כולל, הם מרוויחים 22 ₪ לשעה - פחות משכר המינימום ומתרגמים רבים נוטשים את המקצוע.
בימים אלו, איש לא תרגם סידרה או סרט לטלוויזיה בכבלים או להוט.
"המתרגמים
הדואר בא היום באוטו האדום??
לא, הוא לא בא. כי הצבי החליט שנמאס לו מהיחס, אז הוא שובת עד להודעה חדשה.
כל השנים אני זוכרת את הלוגו האדום-לבן כחלק מהנוף הישראלי כאילו היה שם מאז ומעולם. איך פעם לפני המון שנים הייתי מחכה בציפייה שהדוור יביא לי מכתבים
