מדיניות כלי הירייה בישראל מגובשת ומיושמת תוך אי-ידיעת פרטי המצב בשטח, ביטוייו החברתיים, המגדריים, הסוציו-אקונומיים, הגילאיים, האתניים-לאומיים והגיאוגרפיים. הקצאות התקציבים מתקבלות לא בהכרח על בסיס ידע מעודכן, מפורט וקונקרטי, מצב שממילא מונע מראש גם הערכה ממשית של תוצאות הפעילות.
מחקר על מקרים של 18 נשים ו-16 גברים שחייהם נגזלו בשנים האחרונות, ביריית נשק אבטחה שנלקח הביתה, נערך על ידי קואליציית "האקדח על שולחן המטבח". המחקר הוביל לפרסום דוח המתאר תמונה של תפוצת כלי הירייה במרחב האזרחי בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה. הדוח בוחן מיהם הגופים והאנשים המחזיקים בכלי ירייה קלים ובודק מי ובאיזו מידה מפקחים על מסת כלי הנשק. הוא מפנה מבט אל ההשפעות הפוגעניות, הקטלניות והמאיימות של כלי ירייה במרחב האזרחי, המפרות ואף משתקות לעיתים סדרים חברתיים.
פאנל על נוכחות נשקי אבטחה במרחב הציבורי וההשלכות שיש לנוכחות הנשק על רמת האלימות ועל תוצאותיה:
הדוח דן בהימנעות שיטתית סלקטיבית מאכיפת חוקי נשק הפוגעת ישירות בקהילות שונות. קו פעולה זה מונע על פי רוב משיקולים פוליטיים וכלכליים. ההימנעות מאכיפה מיושמת באופנים שונים בתוך תחומי הקו הירוק ומעבר לו, ביישובים וקהילות של יהודים ושל פלסטינים והיא שוללת אמצעי הגנה אזרחיים מבנות ובני מגוון קבוצות. פן מגדרי מובהק מובנה לתוך קו זה, שמשמש לדיכוי או לניצול של אוכלוסיות מוחלשות, והוא פוגע ישירות בנשים בכלל ובנשים מקבוצות מודרות בפרט.
להלן כמה נקודות העולות מתוך הדוח (ניתן לעיין בדוח המלא):
- מדיניות כלי הירייה בישראל מגובשת ומיושמת תוך אי-ידיעת פרטי המצב בשטח, ביטוייו החברתיים, המגדריים, הסוציו-אקונומיים, הגילאיים, האתניים-לאומיים והגיאוגרפיים. הקצאות התקציבים מתקבלות בהכרח שלא על בסיס ידע מעודכן, מפורט וקונקרטי, מצב שממילא מונע מראש גם הערכה ממשית של תוצאות הפעילות.
- בכירים במשרד לביטחון פנים העידו בגלוי כי מספר המפקחים על כלי ירייה קטן מדי. בשנת 2014 שישה מפקחים בלבד הופקדו על כ-274,000 כלי ירייה אזרחיים, מפקח יחיד לכ-48,000 כלים ורישיונות.
- עובדות רווחה מערים ומרכזים שונים העידו כי נשים רבות חיות בפחד בבתים שיש בהם כלי ירייה תוך גרימת נזקים נפשיים יומיומיים.
- נשק חוקי בתפוצה מורחבת ובכמויות גדלות הוא מקור לתפוצה מורחבת ולכמויות גדלות של נשק בלתי חוקי. על מנת לצמצם את מצבור הנשק שאינו מורשה, חשוב לצמצם את מצבור הנשק המורשה ובד בבד להגביר מאוד את הפיקוח.
השוואת ירי. מתוך הדוח של "לא נצור: נשק קל במרחב הציבורי"
בקשות מידע לגופים המופקדים על כלי ירייה בישראל המחישו כי החברה האזרחית לא זוכה לנתונים מקיפים. חלק מהשאלות שהופנו לא נענו וכך העידו על כשלים ממשיים באיסוף מידע חיוני. אפילו המשרד לביטחון פנים, למרות מאמציו הניכרים, דחה 32% מהשאלות שהוגשו לו, רובן (כ-22%) בתואנה שמדובר במידע ביטחוני. עם זאת, המשרד כן דיווח על קיומם של 293,000 כלי ירייה אזרחיים מורשים בשנת 2013. במקביל, ניתן להעריך כי בין כ-11,000 ל-25,000 כלי ירייה צבאיים (כולל כלי נשק שמנפיק הצבא למתנחלים) נכחו ונעו בכל המרחבים האזרחיים בתוך ישראל ותחת שליטתה, וזאת בנוסף לכ-26,300 כלי ירייה של גופי רישוי עצמאיים (משטרה, שירות בתי הסוהר ומשמר הכנסת). על פי אומדן זהיר ביותר, אם כן, מספר כלי הירייה המצוי במרחב האזרחי ב-2013-2014 היה, לכל הפחות, בין 311,000 ל-326,000. מצבור נוסף של כלי ירייה בלתי חוקיים עמד, לטענת מקורות שונים, על מאות אלפים.
צימצום הרשיונות בפועל. מתוך הדוח של "לא נצור: נשק קל במרחב הציבורי"
לפי קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", על המשרד לביטחון פנים לשוב ולאמץ מדיניות החותרת לצמצום מספר כלי הירייה במרחב האזרחי, ולפעול ליישומה. חיוני לבטל את הוראת השר לביטחון פנים המתירה למאבטחים לקחת את נשקם לבתיהם ולהטיל מגבלות ברורות על מספר הרישיונות וכלי הנשק המופעלים בידי ארגונים חמושים ויש למצוא וליישם פתרון לאחסון כלי נשקם של מאבטחי מוסדות החינוך מחוץ לבתיהם.
בנוסף, יש לגבש מדיניות אכיפה שיטתית, אחראית ומעמיקה, תוך הידברות, תיאום ושיתוף פעולה מושכל ורגיש עם גורמים מרכזיים בחברה הערבית. על החברה האזרחית בכללותה, ועל גורמים מובילים בחברה הפלסטינית בישראל, כולל ארגוני נשים פלסטיניות מישראל, להציב דרישה עיקשת לשינוי. בכוחם לתכנן ולהציע דרכי אכיפה מכבדות ובלתי דכאניות שבונות אמון.
למעשה החוק שמחייב להשאיר את נשק המאבטחים במקום העבודה לא יושם כלל- לאחר האירועים בשנים האחרונות הוא הושעה בכל פעם לתקופה נוספת, כך שלמעשה לא נאכף כלל. למרות זאת אכן לא היו מקרי רצח בנשק של מאבטחים, מה שאומר שלחוק אין שום משמעות.