השמאל העצמאי בישראל 1967-1993
עלה ב-16/12/2019, 22:52 משך: 1:32:16 שעות תגובה אחת
הרצאה/ראיון |
לרגל יציאת אסופת המאמרים "השמאל העצמאי בישראל 1967-1993", ולציון חמש שנים למותו של נעם קמינר, התקיים רב-שיח על ההיסטוריה, הלקחים וההזדמנויות של השמאל בישראל בהשתתפות: ח״כ איימן עודה (חד״ש, הרשימה המשותפת), לין חלוזין-דברת (אוניברסיטת תל אביב, אקדמיה לשוויון), תאיר קמינר (מסרבות), אלי ביתאן (עיתונאי בתאגיד השידור הציבורי ומקור ראשון), בהנחיית רענן פורשנר. הדיון התקיים בתיאטרון יפו ב-10/12/2019. שפה: עברית
בוליביה:
ההתרחבות הכלכלית הנוכחית החלה כאשר הממשלה הסוציאליסטית של בוליביה שבראשה עומד אוו מוראלס ממפלגת התנועה למען סוציאליזם,הלאימה את משאבי הטבע והתעשיות האסטרטגיות החל מה-1 במאי 2006.מאז,כתוצאה מזה שההכנסות מההלאמות מימנו את הגידול של פי 9 בהשקעות הממשלתיות ,ההכפלה של ההוצאות החברתיות(מותאם לאינפלציה) יחד עם ההעלאות המשמעותיות של שכר המינימום (שכר המינימום זינק,מבחינה ריאלית,ב-237% מאז שנת 2006),הכלכלה הבוליביאנית צמחה ב-327% מאז 2006,ההכנסה הריאלית החציונית גדלה ב-130% ב-14 השנים האחרונות,כאשר בקרב הפועלים,ההכנסה הריאלית גדלה כמעט פי 3(ב-182% מאז 2006).
הסקטור הסוציאליסטי גדל מ-17% ב-2005 ל-38% מהכלכלה כיום,נתון שמשקף את ההתקדמות החשובה לעבר סוציאליזם של המאה ה-21 בבוליביה.
במהלך ההתפשטות הכלכלית הנוכחית, קוצץ שיעור העוני בכמעט חצי, מ -60% ב-2003 ל -33% כיום. העוני הקיצוני צנח אף יותר, ב-60%. שיעורי העוני הללו מודדים רק הכנסות במזומן, ואינם לוקחים בחשבון גישה מוגברת לשירותי בריאות או חינוך.
אי-השוויון, כפי שנמדד על ידי מדד ג'יני, צנח גם הוא באופן משמעותי. המדד צנח מ-0.60 ב-2006 ל-0.44 ב-2019 ,ההתקדמות הכי גדולה בצמצום אי השיוויון בדרום אמריקה.
ההוצאה החברתית הריאלית (המותאמת לאינפלציה) הוכפלה תחת השלטון הסוציאליסטי של מוראלס.
בשנים 2006-2019, תמותת התינוקות ירדה בחצי ותוחלת החיים גדלה ב-7 שנים,מ-64 שנים ב-2005 ל-71 שנים כיום.תקציבי הבריאות הוגדלו ב-173% מאז 2006 והעניקו שירותי בריאות למיליוני בוליביאנים שבעבר לא הייתה להם גישה.
גם שוק העבודה השתפר משמעותית תחת שלטונו של מוראלס, כאשר האבטלה צנחה מ -8% ל -4%. במהלך ההתרחבות הנוכחית היא נפלה בחצי.אינדיקטורים אחרים לשוק העבודה מראים גם הם רווחים משמעותיים.
אקוודור
הצמיחה השנתית בעשור האחרון הייתה 4.2 אחוזים בשנה לעומת 2% ב-26 השנים שלפני שלטונו של רפאל קוראה.הצמיחה נגרמה בעיקר על ידי המדיניות הסוציאליסטית של שלטון מפלגת ברית המולדת שהגדילה בצורה משמעותית את ההשקעות הציבוריות,ההוצאות החברתיות והעלתה את שכר המינימום,מבחינה ריאלית,ב-50.2%.
שיעור העוני ירד ב -38 אחוזים, והעוני הקיצוני ב -47 אחוז, צמצום גדול פי כמה מזה של העשור הקודם. זה נבע מצמיחה כלכלית ותעסוקה,מהעלאות של שכר המינימום ומתוכניות ממשלתיות שעזרו לעניים, כמו תוכנית העברת המזומנים Bono de Desarollo Humano, שגדלה פי יותר מכפי אחוזים מהתמ"ג.
אי השוויון ירד באופן משמעותי, כפי שנמדד על ידי מקדם ג'יני (מ 0.55 ל 0.47), או על ידי היחס בין 10 האחוזים העליונים לעשרת האחוזים התחתונים של חלוקת ההכנסות (מ 36 ל 25, נכון לשנת 2012).
הממשלה הכפילה את ההוצאות החברתיות, כאחוז מהתוצר, מ -4.3 אחוזים בשנת 2006 ל -8.6 אחוזים בשנת 2016. זה כלל עליות גדולות בהוצאות על חינוך, בריאות ופיתוח עירוני ודיור.
נרשמו עליות משמעותיות בהרשמה לחינוך ברמות שונות, שכן ההוצאות על השכלה גבוהה עלו מ 0.7 ל 2.1 אחוז מהתוצר. זו הרמה הגבוהה ביותר של הוצאות הממשלה על השכלה גבוהה באמריקה הלטינית, וגבוהה מהממוצע של מדינות ה- OECD.
ההוצאה הממשלתית לשירותי בריאות הוכפלה כאחוז מהתוצר בין השנים 2006 ל -2016.
ההשקעה הציבורית גדלה מ -4 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2006 ל -14.8 אחוזים בשנת 2013, לפני שירדה לכ -10 אחוזים מהתמ"ג בשנת 2016.
ברזיל
הנתונים הבאים מתייחסים לתוצאות המדיניות הסוציאליסטית של לולה ודילמה רוסף:
מאז שזכתה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית(PT) ב-2003,ירד העוני ביותר מ-55 אחוזים,מ-35.8% ב-2003 ל-15.9% ב-2012.העוני הקיצוני הופחת ב 65%, מ 15.2% ל 5.3% באותו פרק זמן. במהלך אותו עשור, 31.5 מיליון ברזילאים הוצאו מהעוני, וממספר זה, מעל 16 מיליון מתוך העוני הקיצוני.
התוצר לנפש צמח בשיעור של 2.5% בשנה בין השנים 2003-2014, יותר מפי שלושה מהגידול השנתי של הממשלה הקודמת שתחתה כלכלת ברזיל צמחה ב -0.8 אחוזים (1995-2002). זה היה למרות המשבר הפיננסי העולמי והמיתון 2008-09, שדחפו את ברזיל למיתון בשנת 2009; וגם כולל את ההאטה במהלך שלטון רוסף שמיוחסת למדיניות מצמצמת בתקופתה שכללה קיצוץ בהשקעות הממשלתיות ובהוצאות חברתיות והעלאת הריבית כדי להוריד את שיעור האינפלציה.
ההכנסה הריאלית החציונית גדלה ב-73%,כאשר שכר המינימום הריאלי גדל ב-84% לאורך שלטון מפלגת הפועלים הסוציאליסטית בברזיל.
בעוד שאי-השוויון נותר גבוה, חלו שינויים גדולים באופן חלוקת הרווחים מצמיחה כלכלית בהשוואה לעשור שקדם ללולה לדוגמה, 10 האחוזים הראשונים של משקי הבית קיבלו יותר ממחצית מכל רווחי ההכנסה בין השנים 1993-2002, אך זה צנח לכשליש בשנים 2003-2012.
ההוצאות החברתיות גדלו באופן עקבי מאז 2003, ועלו מ -13% מהתמ"ג ליותר מ -16% בשנת 2011, השנה האחרונה שניתן לקבל עליה נתונים. הוצאות החינוך גדלו מ -4.6% מהתוצר בשנת 2003 ל -6.1% מהתוצר בשנת 2011.
האבטלה פחתה מ -13.0 אחוזים בשנת 2003 לממוצע של 4.9 אחוזים ברבעון הראשון של 2014, שפל היסטורי.
תוצאות אלה הושגו בשל בחירות מדיניות, כולל לעיתים קרובות מדיניות פיסקלית ומוניטרית אנטי-מחזורית, מדיניות תעשייתית ממשלתית והורדה הדרגתית של הריבית(עד 2011).
בנוסף,,גירוי כלכלי זה סייע לברזיל להתאושש חזק מהמיתון העולמי של 2008-2009. הממשלה העלתה את שכר המינימום הריאלי (המותאם לאינפלציה)ב-84%; זה הגדיל את הפנסיות ואת השכר במגזר הציבורי שקשורים אליו, כמו גם שכר ומשכורות אחרות.