תמלול הכתבה: יסמין ריצ'י-יהב: אני חושבת שהצבא ישבר קודם
יסמין ריצ'י-יהב: אני יסמין ממבשרת ציון , אני בת 18 ואני החלטתי לסרב להתגייס לצבא מכיוון שאני חושבת שהמצב שלנו בישראל דורש שינוי מידי ואני רוצה להיות חלק קטן בשינוי הזה. אני חושבת שהאקט של הסירוב זה אקט שמעורר המון שיח, והמון... גם המון כעס וגם תמיכה על מה שקורה פה על הכיבוש ועל הפעולות שלנו בשטחים השיח הולך ומתקדם ואנשים ממשיכים לחשוב על זה ולנסות אולי להגיע לפתרונות. אפילו אם אני, הסירוב שלי גורם לעוד לעשרה אנשים לחשוב יותר לעומק ולחשוב על מה שהם יכולים לעשות בישראל, אז אני חושבת שזה כבר השפיע וזה כבר מוביל לשינוי.
שאלה: מה השפיע עליך בקבלת ההחלטה לסרב?
יסמין ריצ'י-יהב: למדתי בקורס של מדעי הרוח שבו למדנו על היסטוריה, פילוסופיה, ספרות, מדעי המדינה ושם קיבלתי כלים שלדעתי מאוד מאוד חשובים על איך להסתכל גם על החדשות וגם על ספרים וגם על איך שאנשים מדברים בצורה הרבה יותר ביקורתית. התחלתי לקרוא דיווחים ממדינות אחרות על המצב הישראלי והפלסטיני, על הקונפליקט הזה. ולמרות שיש שם כל מיני היבטים שאני לא מסכימה איתם, זה כן גרם לי לחשוב על כמה חוויות ונרטיבים שונים מרכיבים את מה שקורה פה ואי אפשר להסתכל הזה רק מנקודה אחת.
שאלה: מה קרה אחרי שסירבת?
יסמין ריצ'י-יהב: נשפטתי בפעם הראשונה לעשרה ימים בפעם השנייה לעשרים, ואז נשלחתי לכלא. המדים עצמם לא גרמו לי להרגיש כמו חיילת, אני רואה את זה כמו תלבושת אחידה, אבל כן כל הזמן קוראים לי חיילת, אומרים חיילת בואי, חיילת תלכי, חיילת תעמדי ואני כל פעם אומרת להם תקראו לי כל מה שאתם רוצים לקרוא אבל חיילת אני לא.
שאלה: איזה תגובות קיבלת ברשתות להחלטתך לסרב?
יסמין ריצ'י-יהב: לכי לעזה לכי תגורי איתם, לכי תהיה מחבלת לכי תתחתני עם דע"ש היו, זה לא כל כך הפריע לי התגובות האלה של אנשים שאני לא מכירה, אני מרגישה שזה יותר תגובת רפלקס מאשר כל דבר אחר. מה שיותר פגע בי זה יותר אנשים שהכירו אותי ויודעים מי אני וככה הם מגיבים.
שאלה: איך הביקורת הזו השפיע עליך?
יסמין ריצ'י-יהב: העציב אותי, אני לא התמודדת לא כתבתי לא הגבתי. אני אישית חושבת שזו לא הייתה הדרך הכי נחמדה ונכונה להתבטא, אז אני לא אלך ואגיד לאנשים מסוימים אסור לכם להגיד אבל זה כן פוגע ולא נעים.
שאלה: האם חשבת לתרום לחברה באמצעות שירות לאומי?
יסמין ריצ'י-יהב: בשביל להתחיל את התהליך של שירות לאומי אני חייבת קודם כל לקבל פטור מהצבא. אני לא יכולה להתחיל את זה סתם ככה. אז הם מאוד מופתעים הם לא ידעו שזה המצב וגם הם חשבו שאני לא מעוניינת לעשות שירות לאומי. אבל זו התפיסה הראשונית שאם אני לא עושה שירות בצבא אז מובן מאליו שאני לא רוצה לעשות שירות בכלל, וזה לא המצב אצלי.
שאלה: הצבא ייעד אותך לתפקיד מורה לאנגלית. אז למה בכל זאת את מסרבת?
יסמין ריצ'י-יהב: זה נכון, באמת לא הייתי עומדת בשטחים לא הייתי מחזיקה רובה, לא הייתי פועלת באופן אקטיבי בתוך הכיבוש, אבל שהצבא זו מערכת ומערכת פועלת מתפקידים מאוד קטנים וממערכות מאוד קטנות שמרכיבות את המערכת הגדולה הזו והיא לא יכולה לפעול בלי המערכות הקטנות האלה ולכן כל פעולה בתוך הצבא היא בעצם מקדמת את הכיבוש. אני חושבת שהצבא ישבר קודם, אבל אני לא יכולה להגיד בוודאות אבל כרגע אני הולכת עם זה עד הסוף.
שאלה: מה תרצי לומר למי שעומדים בפני גיוס?
יסמין ריצ'י-יהב: אני הייתי רוצה להגיד לנערים בגילי, סביב הגיל שלי, שכל הבחירות שלנו הם שלנו לקבל, וכל תהליך בחיים אנחנו בוחרים לאן ללכת, ואם הבחירה האם להתגייס או לא להתגייס זה לא הבחירה הנכונה בשבילכם, בסדר, אז תקבלו בחירות אחרות לגבי העתיד שלנו כי זה העתיד שלנו ולא של אף אחד אחר. ואנחנו צריכים לפעול ולחשוב ולהתעמק ולהחליט לאיזה כיוון אנחנו רוצים לקחת את מדינת ישראל.
סוף תמלול הכתבה: יסמין ריצ'י-יהב: אני חושבת שהצבא ישבר קודם
דוד בן חיים
זה אינו סוד שתפישת המצב אינה זהה אצל כל אדם. יש מי שיראה ברוצחים מארגוני טרור, כמי שנלחמים על זכויות שהמציאו לעצמם, כגון: ששטח מדינת ישראל הינו שטח השייך לערבים מוסלמים שהחליטו שהם עם ולו הם העניקו את השם פלסטינאים, עם שלא היה ולא נברא מעולם אלא עם רק ובעקבות רצונם של הפליטים היהודים לשוב לארץ מולדת אבותם, שההוכחות לקיומו של עם יהודי במשך למעלה מאלפיים שנה מצוי בספרי ההיסטוריה של העולם, וממצאים רבים וברורים בארכיאולוגיה בארץ ישראל. שעה שמנגד לא תמצאו שום ממצאים לא בספרי ההיסטוריה ולא ממצאים ארכיאולוגיים למונח עם פלסטינאי.
עתה קמים כל מיני דרדקים, חסרי תפישה מציאותית, מנותקים, הבולעים את התעמולה של ארגוני המרצחים. המעלים באש כל אוטובוס על כל נוסעיו מכל גיל, מכל גזע, והנה סרבנית הגיוס מספרת לנו שהמרצחים האלה הינם קרבנות.