תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של ע'אלב

עלי: קוראים לי עלי!
כתב: עלי?
עלי: כן.
כתב: אתה יכול לספר לי על זכרון ילדות שיש לך, כשהיית בגילם?
ע'אלב עיד אלזואהרה: בימי החופש מבית הספר, הייתי רועה את הצאן. יום חופש היה רק בשישי. לא הייתי מאמין כשהיום הזה הגיע.
כתב: הייתי מחכה ליום הזה?
ע'אלב עיד אלזואהרה: כן, מחכה ליום הזה כדי לצאת עם הצאן. הייתי חולב את החיות עם אבי והאחיות שלי. הייתי נותן לחיות שמות - זאת קוראים לה ככה, וזאת ככה... ועד היום הילדים שלי אותו דבר, נותנים לחיות שמות.
כתב: הם אוהבים את החיות?
ע'אלב עיד אלזואהרה: ישתבח שמו. אני אומר לך - זה תורשתי!
ע'אלב עיד אלזואהרה: זה הבן הגדול שלי, הוא כמעט בן עשר. אני גדול ממנו בעשרים שנה. זה בני השני.
כתב: חשוב לך שהילדים שלך יעסקו ברעיית צאן כמוך?
ע'אלב עיד אלזואהרה: אני לא. אני חושב להפך, חשוב לי שהילד שלי ילמד, וישיג עבודה טובה מזאת. העבודה הזאת מעייפת מאד מאד. אני לא למדתי. הגעתי לכיתה י', ועזבתי את בית הספר. נשרתי והלכתי לעבוד בצאן, זה היה בתחילת האינתיאפדה, בשנת 2004. המחסום היה סגור כל הזמן. אסור היה למכוניות לעבור בכלל. לכן רכבתי לבית הספר על חמור. יצאנו על הבוקר על חמורים, עומדים במחסום בתור, כמו מכוניות. במחסום היו עושים לנו בידוק, ואז היינו ממשיכים עד לבית הספר, היינו קושרים את החמור, לומדים, ובסוף היום עולים עליו שוב וחוזרים הביתה באותה הדרך. החזקתי ככה שנתיים ונמאס לי. אז עזבתי את בית הספר.
כתב: אתה מתחרט שעזבת?
ע'אלב עיד אלזואהרה: אני מתחרט. עד כיתה י' היו לי ציונים טובים. רציתי ללמוד ולהיות מישהו. מי בדיוק? רק אלוהים יודע. אבל קיוויתי ללמוד.
כתב: הילדים שלך לומדים בבית הספר עכשיו?
ע'אלב עיד אלזואהרה: כולם לומדים, כן.
כתב: והם אוהבים את הלימודים?
ע'אלב עיד אלזואהרה: עד עכשיו הם  מחוייבים ללימודים, אבל האם הם רואים את הדברים כמו אבא שלהם? אני לא יודע. אני אומר - הלוואי וההווה שלהם, יהיה טוב יותר מן העבר שלי.
כתב: מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
מורה.
ע'אלב עיד אלזואהרה: או! יש לו חלום. תראה אותו - מורה.

סוף תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של ע'אלב
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו תגובה אחת באתר

  1. אסף 13 ביולי, 2018  בשעה 14:25

    אדם מקסים.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס