דעה על סדר היום |

האקדמיה חותמת אבטלה

חברה נכתב על ידי

פריחת המכללות בעשור האחרון מצביעה כי "חוק המכללות" אכן מממש את מטרתו – הנגשת ההשכלה הגבוהה לשכבות סוציו אקונומיות נמוכות ולפריפריה. עם זאת, מעת הקמתן הוא הטיל תפקיד דואלי על המכללות הציבוריות בארץ. מחד אלו מפיצות ומלמדות תיאוריות ביקורתיות וביניהן מתורתו של מרקס, מחנכות וקוראות לשוויון לכל וקידום תודעתי במצבם של פרטים בחברה. מנגד, אלו ממחישות הלכה למעשה את תכני הלימוד העוסקים בניצול וניכור בחברה קפיטליסטית – מעמדית ומדגישות את החיץ בין אוניברסיטאות למכללות. זאת בתפקודן של המכללות כקבלניות בשירות המדינה המעסיקות למעלה ממחצית עובדיהם בתנאי העסקה פוגעניים וחסרי ביטחון תעסוקתי.
בעולם האקדמאי אותם עובדי קבלן זוכים לתחפושות יפות במיוחד תחת כינויים "מורים מן החוץ" או "עמיתי הוראה". אין חשיבות לצורה בה תקראו לאותם עובדים, החשיבות גלומה במה שעומד מאחורי כינויים אלו. זו מציאות בה אותם מרצים, בעלי תואר ראשון ועד פרופסורה, משתכרים בשכר שעתי, מפוטרים כל ארבעה חודשים ללא שכר בחודשי הקיץ וללא יודעין מה עתיד להיות היקף המשרה בסמסטר הבא. חשוב לזכור כי בחודשים שהמרצים לא מקבלים שכר הם בודקים מבחנים, עבודות ונוכחים בישיבות שונות בין כותלי המכללות.
בשנה האחרונה נתקבלו מסקנות הות"ת וגזירות טרכטנברג בנוגע לתנאי העסקת מרצים מהחוץ במכללות הציבוריות. באלו מתגלה המשך שיטתי, אך מוסווה ומעמיק יותר, של אותה מדיניות. הוועדה בראשות פרופ' טרכטנברג, במסקנות שלמראית עין משוות את תנאי התעסוקה תחת הכותרת "מהפך היסטורי", עתידות להרע את תנאי ההעסקה של המרצים. לדבריה של ד"ר בטי בנבנישתי, מרצה לשעבר במכללה האקדמית ת"א – יפו, "במקום להבטיח העסקה הוגנת לכלל ציבור המרצים, המתווה מבקש להנציח את דפוס ההעסקה הנצלני והקבלני שלהם ולהעמיק את אי השוויון בין מרצים באוניברסיטאות לעמיתיהם במכללות. במלים אחרות, עמיתי הוראה במכללות שווים 37% פחות מעמיתי הוראה באוניברסיטאות". בהקשר זה חשוב לציין כי במכללה מתוך סגל של 400 מרצים כ- 300 מתוכם נחשבים "עמיתי הוראה" ו"נהנים" מאותן "הטבות".
בעקבות מדיניות פוגענית זו, התאגדו המורים מן החוץ ב"מכללה האקדמית ת"א יפו" ובמכללת "שנקר", דרך ארגון "כוח לעובדים", והחלו במשא ומתן עם ההנהלה שבמרכזו תנאי השכר וביטחון תעסוקתי. נכון להיום, התאגדויות אלו הכריזו על "סכסוך עבודה" כתוצאה מאי התקדמות בדיונים בינם לבין ההנהלה. חשוב לזכור כי אלו שתי מכללות בלבד מתוך 19 מכללות ציבוריות אשר דוחות את קבלת גזירות טרכטנברג. שרון חג'בי, מרצה במכללה האקדמית ת"א יפו ומאסטרנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א, מסבירה כי "גזירות טרכטנברג מנציחות את תנאי העסקה הנצלניים והפוגעניים שלנו. תנאי העסקה נורמטיביים אינם פרס או צדקה. טרכטנברג מציע להרחיב באופן משמעותי את פערים בין האוניברסיטאות למכללות. הייתי מצפה מהמכללה לא לאמץ את הגזירות לדחות אותם לאלתר ולהיאבק נגדם ביחד אתנו".
חג'בי מתארת את המצב בו אקדמאים מפוטרים כל ארבעה חודשים ללא ידיעה מה עתידים להיות תנאיהם בחידוש החוזה אם בכלל. פעמים רבות ימים ספורים לפני תחילת הסמסטר היקף עבודתם משתנה ללא התראה מוקדמת, ובהתאם לכך שכרם מעצם היותו שעתי, ואין להם בטחון תעסוקתי. בזמן זה, כאשר חלק מן העובדים בעלי משפחות וילדים, נאלצים לחתום אבטלה או לחפש עבודות מזדמנות לחודשים בהם נותרים ללא משכורת כלל. חשש מרכזי נוסף שעולה מדבריהם של המרצים מן החוץ לא פעם הוא החשש מירידת רמת ההוראה ופגיעה בסטודנטים, אזכור שממחיש כי עבודתם בעלת משמעות ומטרה.
בהקשר זה הוועד מבהיר כי "אנחנו נעשה כל מה שיידרש כדי שגזרות טרכטנברג לא יעברו וכדי להבטיח את הפרנסה שלנו, כולל השבתה של המכללה'". חשוב להדגיש כי מאבקם של המרצים מן החוץ במכללה האקדמית ת"א יפו ובמכללת שנקר אינו פרטיקולרי והוא קורא למרצים משאר המכללות הציבוריות להתחיל להתאגד ולהילחם למען תנאי העסקתם.
מאבק זה ממחיש ומדגיש את המדיניות הניאו ליברלית שבה עבודה קבלנית וניצול בישראל פולשים לכל תחום וגם לכותלי האקדמיה. זאת תחת מעטה של בירוקרטיה, חקיקות וועדות שבפועל משמשות כמס שפתיים וכותרות מפוצצות בלבד. המאבק של המרצים מן החוץ קורא לכולנו לבדוק מתי עבודתנו היא הפקר ומתי תנאים סוציאליים מהווים חתימת גומי בלבד. לא זו בלבד, מסקנות ומטרות הות"ת מעלות שאלות חשובות בנוגע לתפקידן של המכללות בישראל. נוצר מצב בו המכללות הציבוריות מתוקצבות בעקיפין פחות מאשר אוניברסיטאות ובפרט בהקשר של עידוד מרצים לעבוד במסגרתן, האם אנו רואים הלכה למעשה הסללה אקדמית או באמת נגישות להשכלה גבוהה?

הפגנה במכללה האקדמית תל אביב יפו

הפגנה במכללה האקדמית תל אביב יפו

  כתבות ווידאו שחבל לפספס